אנטומיה ופיזיולוגיה של ההריון והלידה 

אנטומיה ופיזיולוגיה של ההריון והלידה.
תקופת ההיריון היא תקופה קסומה ומופלאה לכל אישה, המאופיינת בשינויים פיסיולוגים והורמונלים מורכבים.
הגוף מכין את עצמו ללידה ולקבלת החיים החדשים המתהווים בתוכו.
הרחם-הרחם שלנו לפני היריון נראה כמו אגס קטן ומשקלו כ- 70 גרם ונפחו כ-10 סמ"ק
רחם הוא איבר חלול המורכב מסיבי שריר רקמות חיבור ורירית, ובזמן ההיריון הוא גדל ונמתח לקראת סוף ההיריון שוקל הרחם קילוגרם אחד ונפחו יכול להגיע עד 5000 סמ"ק.
הפרשה מוגברת של אסטרוגן היא שמאפשרת לרחם לגדול ולהתאים עצמה לצרכי העובר, היא מרככת את הרחם ומאפשרת לו גמישות מירבית.
ככל שההיריון מתקדם דופן הרחם הולכת ונעשית דקה.
במהלך ההיריון מופרשת רירית שחוסמת את צוואר הרחם ואוטמת אותו.
את הרירית הזו נהוג לכנות הפקק הרירי. פקק זה והקרומים שעוטפים את העובר בתוך הרחם מגינים עליו מפני זיהומים. הפקק הרירי משתחרר סמוך ללידה כהפרשה בעלת גוון ורוד שקוף, אדמדם או חום.
קרומי השפיר- שק השפיר מכיל את התינוק ומשמש כביתו במשך כל תקופת ההיריון.
שק זה בנוי משני קרומים חזקים: הקרום החיצוני- chorion, והקרום הפנימי- amnion ,
קרומים אלה גמישים מאד וחזקים מאד ומתאימים עצמם לגדלו של התינוק.
שק מי השפיר מתפתח ביום השביעי להתפתחות העובר ולקראת סוף ההיריון נפח המים יגיע גם ל-1000 סמ"ק.
מי השפיר מתחדשים כל כמה שעות העובר שותה ומשתין אותם וכך מנקה את גופו מפסולת, גם בלידה כשהם יורדים הם ממשיכים להתחדש ולטפטף עד סוף הילדה.
מי השפיר מכילים מלחים ומינרלים החיוניים להתפתחות העובר הם מהווים ריפוד הגן על העובר, שומרים על טמפרטורה מווסתת וקבועה לעובר, מסננים מפני רעשים חזקים ובמהלך הלידה מרחיבים את צוואר הרחם ומגינים על ראש התינוק בעת הירידה בתעלת הלידה.
השליה- בתוך מי השפיר צף לו תינוק שמחובר בחבל טבור אל השליה.
חבל הטבור מורכב משלושה כלי דם שני עורקים ווריד אחד. כלי דם אלה מאוגדים בעטיפה שקופה ונראים כחבל קלוע, הדם שמגיע מהשליה אל התינוק זורם דרך הוריד והדם שזורם מהתינוק אל השליה זורם דרך העורקים. חבל הטבור מספק לתינוק את נוזל החיים ואתו חומרי הזנה ובאמצעות הדם העורקי מפריש התינוק פחמן דו חמצני וחומרי פסולת נוספים.
השליה היא רקמה עשירה מאד בכלי דם הצד האימהי שלה צמוד לדופן הרחם ע"י בליטות קטנות המחזיקות את השליה במקומה ומקבלות את אספקת הדם שלהן מכלי הדם שבדופן הרחם. לידה לא מסתיימת עד שהשליה יוצאת החוצה.
הצד העוברי של השליה נמצא בתוך קרומי השפיר ממרכזו יוצאים כלי הדם אל חבל הטבור.
הורמונים- הורמונים הם חומרים כימים המיוצרים בגוף ומופרשים מבלוטות הפרשה פנימיות אל הדם. איזון המערכת ההורמונלית משפיע ישירות על חיינו כנשים.
אסטרוגן- הורמון המופרש בעיקר ע"י השחלות ואחראי על כל התופעות הפיזיולוגיות הנשיות.
בתקופת ההיריון הוא אחראי על ריכוך רקמות והגנה על מערכת כלי הדם.
פרוגסטרון- עד השבוע העשירי לערך יופרש ע"י הגופיף הצהוב שבשחלה וע"י השליה, לאחר מכן השליה תהיה מקור הייצור, הפרוגסטרון משפיע שלא לדחות את ההיריון, הוא מעט את הפעילות הפריסטלטית של מערכת העיכול ואת פעילות של הסוגר בוושט במעבר לקיבה מה שעלול לגרום לצרבות.
רלקסין- הורמון זה מופרש ע"י השליה, הגופיף הצהוב, ורירית הרחם. תפקידו לרכך את רקמות החיבור, הסחוסים והמפרקים לקראת הלידה ע"י התרחבות האגן והגדלת החלל שבו צריך לנוע התינוק.
אוקסיטוצין- הורמון האהבה. מפורש מבלוטת יותרת המח האחורית בעת קיום יחסי מין בזמן הצירים ובהנקה. האוקסיטוצין גורם לכיווץ שרירים וכלי דם, לאחר הלידה עם היניקות הראשונות של התינוק משתחררת כמות גדולה של אוקסיטוצין אשר גורמת לרחם להתכווץ ולשליה להיפרד ולצאת. האוקסיטוצין אחראי על התנהגות אימהית ולמוטיבציה של האם לטפל בתינוקה ככל שהתינוק יינק יותר תישמר ואף תעלה רמת האוקסיטוצין בדם והדבר ישפיע על חיזוק הקשר של האם עם תינוקה.
פורלקטין- מופרש מבלוטת יותרת המח הקדמית. בתקופת ההיריון הוא אחראי על הכנת השדיים להנקה ועל ייצור החלב והקולסטרום. רמות גבוהות של פרולקטין בדם משבשות את תהליך הביוץ בגוף.
קורטיזול, אדרנלין, אנדורפינים- אדרנלין וקורטיזול מופרשים מבלוטת האדרנל, משמשים כמתריעים מפני סכנה קרובה, בעת סכנה מופרשת כמות גדולה של אדרנלין קצב הלב גובר, הנשימה מואצת והאדם נהיה אנרגטי ומוכן להתמודדות.
לאדרנלין תפקיד חשוב בלחיצות בלידה כאשר האישה זקוקה לכוחות מרובים ואנרגיה מרוכזת לדחוף את הצינוק החוצה. עד לשלב זה נרצה את רמת האדרנלין בדם נמוכה הפרשת אדרנלין בדם בשלה מוקדם של הלידה יכולה להפריע להפרשת האוקסיטוצין ולהתקדמות הלידה היולדת זקוקה בעיקר לפרטיות, לשקט ולהתערבות מועטה שתוכל לשמור על גופה רפוי ונפשה תהיה שקטה.
אנדורפינים הם הורמונים דמויי מורפין הם משככי הכאבים הטבעיים של הגוף.
במהלך לידה טבעית שלא מעורבים בה חומרים חיצונים כמו משככי כאבים, יפריש גוף האישה כמות גדולה של אנדורפינים ויאפשר לה להתמודד עם צירי הלידה. הפרשה של אנדורפינים תלויה במצבה הרגשי של האם ביכולת שלה להיות שקטה ורפויה ולתת לחומרים אלה לעשות דרכם אל קצות העצבים ולעשות את שלהם.
האגן- האגן הנשי קצר יותר מהאגן הגברי על מנת שלעובר יהיה מסלול קצר יותר לעבור בדרכו להיוולד.
האגן מורכב משתי עצמות הכסל , הסקרום ועצם הזנב. וכל אחת מעצמות הכסל בנויה משלושה חלקים: pubis, iscium, ilum .
True pelvis- החלל הפנימי של האגן הוא שיקבע האם העובר יוכל לעבור דרכו והא מושפע משלושת הקטרים: inlet- מישור הכניסה לאגן, mid plvic- המישור בגובה ה- ischial spine, outlet pelvic- מישור היציאה מהאגן עצם הזנב, פיוביס.
מבשרי לידה- * הכתמה דמית על התחתון, לכלוך דמי שמראה שמשהו קורה בצוואר הרחם,
? היציאה של הפקק הרירי הפרשה שיכולה להראות כמו נזלת, כשזה קורה
יש לוודא שיש תנועות עובר
? פעולת מעיים התרוקנות מספר פעמים יכול לבשר שהלידה קרובה
? תחושת קינון: ניקיון וסידור של הבית
תהליך הלידה

בשבועות האחרונים להריון מתרחשים שינוים בצוואר הרחם בהשפעת הרלקסין והצוואר נע קדימה לכיוון הנרתיק.
עם הופעת הצירים מתחיל תהליך שנקרא פתיחה ומחיקה, בסביבות שבוע 38 העובר מתחיל לרדת בתעלת הלידה ומתבסס באגן הצירים גורמים לצוואר הרחם להמחק להיות לחלק מהרחם אורך תעלת הלידה 3 ס"מ כי הצוואר נמחק ומתקצר אורך הנרתיק 8 ס"מ במהלך ההיריון צוואר הרחם נוקשה וככל שנתקרב ללידה הוא יהפוך רך.
העובר בשלבי הלידה

? התבססות באגן ירידה ב 5 ס"מ
? ירידה של עוד כ- 5 ס"מ
? כפיפה-flexion הראש בוגבה הספינות בשלב הזה התינוק נתקל בשרירי רצפת האגן, במצב הזה הוא מכופף את הראש הסנטר אל החזה ואז הוא מחליט לאן להסתובב ב- 90% הוא יהיה במצב אנטריור פנים אל התקרה ראש אל הפיוביס( הגוף תמיד על הצד רק הראש מסתובב)
? הזדקפות extention זקיפת הראש מחוץ לנרתיק, הנרתיק בשלב הזה נמצא בשיא המתיחה שלו ברגע שהראש מבצבץ ועד שהוציא את כל הראש. אז הוא מוציא כתף, כתף ומסובב את הראש למצב פוסטריור.
לתהליך הלידה שלושה שלבים: 1. פתיחה, 2. יציאת הראש, 3. יציאת השליה.
פתיחה- מתחיל עם הופעת הצירים ועד לפתיחה מלאה של צוואר הרחם, שלב זה מתחלק לשניים.
ליטנטי- איטי, סביל, הוא מתחיל עם הופעת הצירים ועד לפתיחה של 3 ס"מ נמשך כ 10 -12 שעות כמו כאבי ווסת עמומים שהולכים ומתחזקים.
בשלב זה מומלץ להישאר בבית להרגיש תנועות עובר, להרגיש בטחון לנוח ולאגור כוחות.
אקטיבי- השלב האקטיבי מפתיחה של 3 ס"מ ועד לפתיחה מלאה צירים של כל 4-5 דקות.
זה הזמן לגשת לבית החולים לוודא שלא שכחנו כלום.
לאחר 10 ס"מ פתיחה הראש מתחיל לרדת.
שלב המנוחה שלפני השלב השני- בהרבה לידות כשהיולדת בפתיחה מלאה והתינוק נראה נמוך באגן, יש שלב של היחלשות הצירים לפני שמתעורר הצורך הפיזיולוגי ללחוץ. נראה כי הצורך הפיזיולוגי ללחוץ מגיע רק כאשר התינוק מסיים את ההתבוססות הנכונה באגן. לחיצות לפני הצורך של הגוף יכולים לעייף את היולדת, להאריך את השלב השני ולגביר את הסיכוי לנזקים ברצפת האגן. מומלץ לנצל שלב זה למנוחה ולאגירת כוחות לסוף הלידה.
כאשר התינוק ישלים את ירידתו באגן ויתבסס באגן תהיה היולדת ערנית רוויה באדרנלין מוכנה ללחוץ את התינוק החוצה כשהיא עשויה להתכסות בזיעה קרה.
השלב השני- מפתיחה מלאה של צוואר הרחם ועד ליציאת העובר. בשלב זה פועלים שני כוחות: הצירים ודחיפות היולדת. בשלב הזה יצטרפו גם שרירי הבטן למאמץ לסחוט את התינוק החוצה התכווצותם אינה רצונית וכמוה גם הדחף העז ללחוץ.
ראש התינוק לוחץ על פי הטבעת והמח מתרגם את התחושה לצורך עז לעשות קקי. השינוי שעובר על הגוף הוא עצום כדאי לוודא עם המיילדת שהצוואר מחוק בשלב הזה במלואו ולהרפות את הגוף כמה שיותר עם הנשיפה, להקשיב לגוף וללחוץ בהתאם לצורך הטבעי שלנו.
יציאת השליה השלב השלישי- בדרך כלל בין חמש דקות לחצי שעה אחרי הלידה יוצאת גם השליה. גוף האישה רווי עדין באוקסיטוצין והיניקה ואפילו מגע פיו של התינוק בפטמה יעוררו הפרשה נוספת של אוקסיטוצין שתגרום להתכווצויות נוספות של הרחם. התכווצויות אלה מפרידות בין השליה ודופן הרחם וסוגרות את כלי הדם שנשארו פתוחים. רצוי לשבת בתנוחה זקופה לעודד הפלטות השליה ולהמשיך להניק.
כתבה: טלי מור
טליוגה- סטודיו ליוגה בראשון לציון www.talyoga.co.il